פסק-דין בתיק ת"ק 10132-06-12

1.         א.         לטענת התובע, הוא החנה את רכבו ברחובות ולפתע הגיח רכב, בבעלות הנתבע 1 (להלן:"עזרא") ושהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן:" הנתבע") ופגע בחלקו הקדמי ימני של רכב התובע.

מאחר והתובע סבור, שהאחריות לתאונה ולגרם הנזק למכוניתו רובצת על הנתבע, הגיש הוא תביעה זו נגד שני הנתבעים ונגד מבטחת רכבו של עזרא (להלן:"כלל") לשלם לו את נזקיו בסך של 7,329 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 6,109 ש"ח, שכ"ט שמאי 720 ש"ח, טרחה ועגמת נפש 500 ש"ח.

            ב.         הנתבעים סבורים, שיש לדחות תביעת התובע, זאת משום שרכב הנתבעים נסע כדין ולפתע פגע רכב התובע שנסע לאחור בחלקו השמאלי של רכב הנתבעים.

רכב התובע נסע לאחור ולא חנה, כפי שנטען בכתב התביעה ועוד נאמר, שרכב התובע נסע ללא אורות בשעת לילה מאוחרת. הנתבעים, טוענים גם, שהתובע הודה באשמה עוד במעמד התאונה.

2.         משמיעת הצדדים המעורבים בתאונה ומכתבי הטענות עולה, שלכל אחד מהצדדים גרסה שונה על האופן בו קרתה התאונה ולכן, על בית המשפט להכריע בשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים ובין שתי הגרסאות, בדבר האחריות לקרות התאונה.

לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, כולל טענות הצדדים, החלטתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסתו של הנתבע, שכן העובדות מצביעות על כך, שגרסתו של התובע מתיישבת יותר עם הגיון הדברים ועם תוצאות הפגיעה ברכב התובע וגרסתו של הנתבע אינה מתקבלת על דעתי - כל זאת מהנימוקים שיפורטו להלן:

            א.         רכב התובע חנה במקביל למדרכה, כאשר התובע וחברו מר רון לנדאו (להלן:"מר לנדאו") ישבו בחוץ סמוך לרכב החונה ולפתע פגע רכב הנתבעים בעוצמה ברכב החונה.

התובע העיד בבית המשפט, שלאחר הפגיעה ברח הרכב הפוגע מהמקום ואז התובע ומר לנדאו החלו לרדוף אחריו עד שגרמו לרכב הפוגע לעצור.

            ב.         א)        התובע מכחיש את טענת הנתבעים, שרכבו התדרדר לאחור. גם לשאלת נציג כלל, אם הרכב התדרדר לאחור, משיב התובע בשלילה. (עמ' 3 לפ',
ש' 12- 13).

נציג כלל, אף מעיר לתובע, שהרכב לא חנה במקביל למדרכה אלא בזווית של רוורס בצורה מאד בולטת, אך התובע מכחיש טענה זו וקובע, שהרכב לא עמד בזווית אלא במקביל למדרכה. (עמ' 3 לפ',ש' 20- 22).

                        ב)         מחקירתו הנגדית של התובע עולה, שגרסתו העיקרית לא נסתרה, אלא שבאמצעות החקירה הנגדית הביא נציג כלל לכך, שהתובע הוסיף פרטים על אופן עמידת הרכב ועל אופן הפגיעה ובאשר לשאלת עמידת הרכב, נשאל התובע - תוך הפניה לתמונה נ/1- מדוע רואים בתמונה שהרכב לא במצב חניה במקביל לרכבים האחרים ועל כך משיב התובע - תוך עיון בתמונה נ/1-: " אני נכנסתי ברוורס והגלגל היה בזווית כי לא ישרתי את ההגה לאחר החניה" ולאחר מכן נשאל התובע שאלה נוספת והיא:

" אם באמת חנית ועמדת במקביל לרכבים, והוא לטענתך כנראה נצמד לרכב ופגע בו, למה הוא לא פגע ברכבים אחרים?" ועל שאלה זו משיב התובע כך:" כי זה קרה בסמוך לרכב שלי". (עמ' 3 סיפא ועמ' 4 רישא לפ').

שתי התשובות לשאלות הנ"ל, אך מחזקות את גרסת התובע, במיוחד לאור מיקום הפגיעה ברכב התובע, המצביע על כך, שאכן הרכב נפגע בהיות הגלגל בזווית ולכן רכב הנתבע אכן פגע בחלקו הקדמי של רכב התובע - אותו חלק שעמד בזווית ולא צמוד למדרכה.

            ג.          מר לנדאו, אשר ראה את הפגיעה, העיד בבית המשפט ועדותו תומכת בגרסת התובע. מר לנדאו, אשר ניהל שיחה עם התובע מחוץ לרכב ושמע מכה ברכב החונה וראה את הרכב הפוגע - מונית- בורח והוא החל לרדוף אחרי המונית עד שהנתבע עצר.

גם אם מר לנדאו לא אמר תחילה, שהוא ממש ראה את רכב הנתבע פוגע ברכב התובע אלא העיד ששמע בום, הרי "בעזרת" החקירה הנגדית השלים מר לנדאו ותמך בגרסת התובע והשיב לנציג כלל:

                        " ראיתי את המונית נכנסת באוטו". (עמ' 4 לפ',ש' 25- 26).

            ד.         א)        גרסת הנתבעים, כפי שזו באה לידי ביטוי בכתב ההגנה היא: שבעת שהנתבע נסע ברח' וילקומיץ ברחובות, לפתע פגע רכב התובע שנסע לאחור ברכב הנתבעים בחלקו השמאלי. (סעיף 9- 10 לכתב ההגנה)

בעדותו בבית המשפט, החל הנתבע לתאר את האירוע ,שבמעלה הרחוב הוא ראה רכב זז ופשוט לא הספיק להגיב, משום שהיה קרוב מדי והרגיש מכה קטנה ואז הוא ידע שקרה משהו.